ערב מחול מאת מיכאל גטמן

לרכיש כרטיסים
ערב מחול מאת מיכאל גטמן (הגדל)

שלוש יצירות מחול מאת מיכאל גטמן


הרקדן והכוריאוגרף הישראלי מיכאל גטמן, מגיע לחיפה לראשונה עם ערב קולאז' של שלוש יצירות קאמריות, מתוכן שתיים יועלו בהזדמנות זו בבכורה ארצית. גטמן, מהקולות הבולטים בתחום המחול העכשווי הישראלי, מזמין אתכם לקחת חלק בחוויה חד פעמית מעוררת השראה שבוחנת מחדש את גבולות הגוף ואת הזיכרון הפיזי התנועתי שהגוף אוצר בתוכו. מה נטמע, ובכך הופך לחלק בלתי נפרד מהדי.אן.איי הפיזי שלנו, ומה נמס בתוכנו, מתפוגג, נעלם? הזדמנות לחוות מחול ייחודי בביצוע רקדנים וירטואוזים.

 

D887, Not quite the same / רקדנים: נעה ממרוד וטל אדלר
בכוריאוגרפיה, כמו בחברה האנושית או במוזיקה, מבנים זמניים מייצרים זיכרונות. אלה, הטבועים בחומר הכוריאוגרפי, קשורים גם ביחס למקום בו נוצרה העבודה. ב-D887 החומר הכוריאוגרפי הקיים נבנה ליצירה מוזיקאלית אחרת מאת פרנץ שוברט (המוות והעלמה). ברווח הקטן הזה, שבין שתי יצירות מופת של שוברט, מתקיימת היצירה D887, Not quite the same, מבנה שמורכב מרקדן ורקדנית, שרושמים בתנועה את נקודת החיכוך שבין מקצב למלודיה, נותנים לה נראות, תוך מעוף מדויק.

Am I / רקדנית: טליה פז
יצירה אישית קצרה שנוצרה עברה הרקדנית טליה פז. התנועות כולן חלק מהחומרים התנועתיים האישיים של הרקדנית שנחרטו בגופה ב-20 השנים האחרונות. טליה פז חוזרת לביקור ובחינה מחודשת של צורות ביטוי שונות שנמתחות על הציר שבין הסגנונות המובהקים של אוהד נהרין ומץ אק לבין שפות הגוף המוקצנות של סטיין סליס ושרון אייל. דה-קונסטרוקציה של מילות השיר המפורסם מתוך המחזמר "שורת המקהלה" לפרגמנטים של מילים ומקצבי נשימה, מאפשר לטליה לנסח מחדש את נוכחותה כאמן ואת יכולותיה.
מתיחת הקו בין הגופני לבין הטקסט המדובר ומערך הכוחות שמתפתח על הבמה בין השניים, דוחף את טליה פז לקצה גבול היכולות הפיזיות והרגשיות. התוצאה-  נוף פרדוכסלי שנע בין הטראגי לקומי, בין המבט לשמיעה, בין הנאמר למבוצע ובין תשוקתו של הגוף לשלוט במלאכה ולאבד עצמה וצורה.
"עבודת סולו התוקפת לכאורה את נקודות התורפה של הרקדן, תוך שימוש בכל הכיורים, השפות הנרכשות, הטכניקות והניסיון הרב, שמגולמים בתוך גופה המיומן של רקדנית סולנית. יצירת מחול מפוכחת ומפכחת, שמקפלת בתוכה מודעות עצמית נדירה, כישרון מפעים והומור בריא" - מרב יודולביץ׳.

Face To Face / רקדנים: אלדד בן ששון, מיכאל גטמן
יצירה שמבוצעת לצליליה השבורים של הסונטה לפסנתר מאת בטהובן המלווים בטקסט פוליטי של המלחין הנודע הרולד רובין. תוך שימוש בשפה אישית מאד ובשיתוף עם הרקדן היוצר אלדד בן ששון, נוצר מבנה כוריאוגרפי עדין אך עם זאת לעתים אלים, שמהדהד מחשבות על אינטימיות בקונפליקט. דרך פריזמה אישית של רעיונות, עם התשוקה להתרגש ולהיטען מכך, ללא שיפוט, מיכאל גטמן, מגיב למתח ולמערך היחסים בין אמנות ומלחמה, בין קולות לדימויים, בין העין לראש, בין אהבה לשנאה, בין קין להבל. איפה עובר הקו בין אדם לאדם? כמה קרובים אנו יכולים באמת להיות האחד לשני? מה אנו מבקשים מהאחר? ומהי התשוקה – להתאהב? לאבד שליטה? להשתנות ולהיסחף אל תוך מערבולת התשוקה? אולי לשלוט? את השאלות הללו חוקר גטמן באמצעות פיזיות נועזת וחצופה לצד דימויי מלחמה מוזרים שנותנים טוויסט חדש לסטריאוטיפים של שני ארכיטיפים גבריים בקונפליקט והתפקידים שהם משחקים במערכות יחסים.
"הדואט הזה ספוג באנרגיות מרתקות שמתרחשות בין שני המבצעים, בהתרחשויות של מפגש גוף לגוף שבודק כוחות משיכה ורתיעה, משחקי שליטה, כניעה והיפוכם. בחירות ליווי סאונד מסקרנות שמצליחות לרבד ולחזק קונוטציות פוליטיות" – אורה ברפמן, ריקודיבור.

 


* * *

המופע בתמיכת בית הגפן, המרכז למצוינות במחול חיפה, סמינר הקיבוצים, קרן רבינוביץ׳, בית הספר השש-שנתי לאמנויות רעות, ערית תל-אביב, משרד התרבות והספורט ומפעל הפיס.

 

 

<  טקסט: מרב יודילוביץ׳  >

בר ניווט לשוניות