רוח ים

לרכיש כרטיסים
רוח ים (הגדל)

בעקבות הספר "יחסי הסודיים עם קרלה ברוני" מאת הסופר והעיתונאי עלא חליחל


 

סופר צעיר מקבל הזמנה לנסוע לכנס ספרותי בלונדון ומגלה ש'פג תוקפו' של הדרכון שלו. המלחמה בלבנון התחילה ומשרד הפנים סגור. הוא שולח את חברו הטוב האזה כדי להשיג קצת כסף מהבן דוד שתמיד מכיר מישהו או יודע משהו. אמו של הסופר מעדיפה לראות סדרות בטלויזיה ומסרבת לצפות במהדורת החדשות, ואחותו מחפשת שותפים שילכו איתה להפגנות. המלחמה בלבנון נגמרת ומתחילה המלחמה בעזה. הפעם שולח הסופר את האזה ידידו למשימות רומנטיות ושוב הוא מוצא את עצמו למול חומות של סכסוכים, חרדות, ודעה קדומה.

 

בשכונה קטנה לחופו של הים התיכון, נפגשים האנשים שחולמים, משתוקקים, נאבקים, ומתרסקים. דמויותיו של חליחל נעות בעולם טרגי-קומי, בתוך החומות.

 

קולו של חליחל הוא אחד הקולות המעניינים והמאתגרים ביותר היום ואם זה לא היה אמיתי, זה היה מאד מצחיק.

  

בר ניווט לשוניות
יוצרים ושחקניםהזמנת כרטיסיםהביקורת משבחת
  • עיבוד: ח'ליפה נאטור, אופירה הניג

    בימוי: אופירה הניג

    עיצוב תפאורה: אשרף חנא

    עיצוב תלבושות: עפרה קונפינו

    עיצוב תאורה: יונה בואנו (במבי)

    עריכה מוזיקלית: שמעון בוזגלו

     

    משתתפים: (לפי הא"ב)

    יואב הייט, חולוד טאנוס, ח'ליפה נאטור, סלווה נקארה, אודליה סגל, עלי סולימאן, נורמן עיסא.

     

     

     

    עבור אל הלשונית הבאה
  • הזמנת כרטיסיםעבור אל הלשונית הבאה
  • "... תיאטרון מקסים ופיוטי שנשען על תצוגת משחק נפלאה ועל תפיסה בימתית עמוקה, אסתטית ומעוררת דמיון, כמו הייתה קנבס למשוך עליו מכחול... מסע בין שיאים אמוציונליים של רגש, תוגה וצחוק, ובין רגעים רציונליים של התבוננות פנימית, וכל הזמן תוך שמירת מתח באוויר..."

    רון שוורץ, גלובס

     

    "...לעתים יש רגע בהצגה שבו דברים מתגבשים, ומשהו בתוכי יודע: אני אוהב את ההצגה הזאת... האם ובתה ברגע של שחרור אנושי כובש ויפה להפליא... ערכה הגדול של ההצגה היא שהיא מציגה לקהל הישראלי- יהודי ברובו- את בני המיעוט הגדול שחי ויחיה בתוכו. והנה, הפלא ופלא, הם אנשים. ממש כמוני כמוך. ההצגה אינה פוליטית. אלה סיפורים קצרים המשתלבים ביניהם על אנשים- רובם ערבים- המנסים לחיות את חייהם הקטנים בתוך מציאות פוליטית. ואי היותה של ההצגה הזו פוליטית היא אולי האמירה הפוליטית החזקה ביותר שלה. הנה, כשניתנה לערבים הבמה לספר את סיפורם בעצמם הם בחרו לא לבעוט ולהביך, אלא לתהות... התנועה על הבמה מסוגננת בקפדנות... זהו מצעד של חוויות אנושיות קטנות, סותרות ונוגעות ללב. סלווה נקארה, אחת הנשים הערביות המרשימות על הבמה הישראלית, (נורמן) עיסא הוא אחד השחקנים שכל הופעתו על הבמה היא תענוג... (ח'ליפה) נאטור בעל יכולת נדירה להפוך כל רגע שלו על הבמה לטעון במשמעות רגשית עצומה..."

    מיכאל הנדלזלץ, הארץ

     

    "הצגה מרגשת בתיאטרון חיפה על האנושי והמחייך במצב הפלסטיני-ישראלי...הניג בונה תמונות מסוגננות מאוד...סגנון מקורי התואם מאוד את רוחו של המבט הפלסטיני-הישראלי התקוע בתוך חומה, אמיתית או מדומה של מצב קיומי ייחודי... סגנון של הומור כמעט סאטירי, לרגעים אפילו נוגע בפארסה. דמעות לא זולגות באולם, אבל תגובות הצחוק שבות ונשנות, ולא בכדי... ובמשפט אחד קצר: האנושי, המחייך מבעד לעצב והמורכבות של המציאות, הוא כוחה ויופייה של "רוח ים".

    צבי גורן, הבמה

    עבור אל הלשונית הבאה